כלל המפקחים של הפרויקט הלאומי הם ממוצא אתיופי, והם מתפרשים על פני כל הארץ. הם משגיחים ומדריכים את מפעילי התכניות השונות של הפרויקט הלאומי ברחבי הארץ, על מנת לוודא שכל המשאבים העומדים לרשות הפרויקט הלאומי מנוצלים כדי להשפיע ולשנות.
מפקחים מטעם הפרויקט הלאומי:
יובל אלמו, מפקח - חדרה, נתניה, פתח תקווה.
חרות אלמו שפירא, מפקחת - קריית ים, יוקנעם.
אלימלך ממו, מפקח - אשדוד, אשקלון, שדרות.
דניאל נדאו, מפקח - ערד, באר שבע, בית שמש, קריית מלאכי, קריית גת.
אמבצ׳ו רדה, מפקח - ירושלים.
שרון טרקין, מפקח - עפולה, בית שמש, מגדל העמק, נצרת עילית.
נוח מנטסנות, מפקח - פרדס חנה.
אדיסו צהאי, מפקח - גדרה, לוד, רמלה, רחובות.
עומר טיאצ׳ו, מפקח - טירת הכרמל, קריית ביאליק, קריית מוצקין.
יובל אלמו
יובל נולד ב-1979 בעיר בחר-דאר שבצפון אתיופיה (שם היה שכן של בת-אל שמואלי), וגדל במשפחה בת תשעה ילדים. עד כיתה ז׳, למד יובל באתיופיה. ב-1991, בהיותו בן 11, החלה משפחתו את המסע לארץ דרך אדיס אבבה לאחר מבצע שלמה. יובל ומשפחתו שהו באדיס במשך שלושה שבועות. הם טסו לאיטליה עם קבוצה של תיירים, ומשם עלו על טיסה של אל על לארץ ישראל.
עם הגיעה לארץ התיישבה המשפחה בפוריה, עיר קרוונים בצפון הארץ, שבה שהו עולים חדשים רבים מאתיופיה וברית המועצות. המשפחה התגוררה שם במשך שלוש שנים, אך כשבועיים לאחר שעלו לארץ נשלח יובל למכון כדורי בכפר תבור, בית הספר שבו למד יצחק רבין. בסוף כל שנה הגיע רבין לבית הספר כדי לשוחח עם התלמידים. יובל התרשם ממנו עמוקות, וקבל ממנו השראה להמשיך בלימודיו ולהתגייס לצה״ל. לאחר שלוש שנים, יובל עבר לתיכון הדסים בנתניה, כאשר הוריו עברו להתגורר בבת ים.
יובל סיים את לימודיו בתיכון עם תעודת בגרות מלאה, והצטרף לתכנית העתודאים של צה״ל. הוא למד חינוך ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. עם סיום התואר התגייס יובל לצה״ל, שם עבד בהכנת אסירים לשילוב מחדש בחברה עם שחרורם. יובל שירת בצה״ל במשך חמש וחצי שנים בדרגת קצין. עם שחרורו מצה״ל הצטרף יובל למשפחת הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה, וכיום הוא עובד כמפקח הפרויקט בנתניה, חדרה, ופתח תקווה. הוא מתגורר כיום בפתח תקווה, ונהנה בזמנו החופשי להקשיב לכל סוגי המוסיקה, לעסוק בספורט, ולקרוא.
חזרה למעלה
חרות אלמו
שפירא הירות עלתה לארץ ב-1991 בהיותה בת 12, והצטרפה לאביה ומשפחתו שכבר התגוררו אז בארץ. חרות נולדה כשאביה היה אסיר בבית הכלא בשל אמונותיו הציוניות, ועל שם כך נקראה חרות. לאחר השלמת תואר בסיעוד, למד אביה של חרות במכון שכטר, והפך לרב הקונסרבטיבי-אתיופי הראשון בארץ. עם הגיעה לארץ למדה חרות בפנימייה, שם ניסתה להשתלב בחברה החדשה. למרות שהייתה תלמידה טובה, היא התקשתה בלימודי מתמטיקה. עם סיום לימודי התיכון התגייסה לצה״ל. שנתיים לאחר מכן התכוננה להתחיל בלימודי אקדמיה כאזרחית מן השורה.
חרות החלה ללמוד באוניברסיטת חיפה, אך לפני התחלת התואר היה עליה לשפר את הישגיה במתמטיקה. היא השלימה שנת לימודים אינטנסיבית באוניברסיטה כדי לעבור את בחינת הבגרות. חרות דבקה לאמונתה שניתן להביא לשינוי ושיפור בחיים רק בזכות עבודה קשה. היא השיגה ציון משופר והשלימה תואר ראשון בלימודי תיאטרון באוניברסיטת חיפה. מאוחר יותר השלימה גם תואר שני בספרות.
במהלך שש השנים האחרונות הפעילה חרות תוכניות נוער נרחבות במגוון מסגרות. היא שילבה הפעלות בתחום התיאטרון והמשחק, תוך מתן כלים לשימוש חיובי באנרגיות וחינוך לקבלת השונה. היא חשה שעבודתה עם הנוער חשובה ומספקת. חרות מוקסמת מן השיח עם הנוער, שיש לו כל כך הרבה להגיד על העולם, והיא חשה שהיא לומדת ממנו רבות.
כשחקנית בארץ השתתפה חרות במחזה השייקספירי ״סוף טוב, הכול טוב״ כליצן, דמות ליצנית שיש לה תובנות עמוקות ביחס לחברה ולהתנהלות העולם בכלל. חוויה זו הייתה הזדמנות מצוינת לביטוי עצמי של משהו אמיתי שקיים בתוכה. חרות ביקרה בארה״ב כנציגה של הועדה לביטחון לאומי, שם שוחחה עם אנשים וענתה על שאלותיהם על העלייה לארץ. בתפקיד זה לא הייתה רק נציגה של הקהילה האתיופית, אלא של מדינת ישראל, בה בחרה לגור ולחיות.
חרות עובדת כיום כמפקחת של הפרויקט הלאומי בצפון הארץ. במסגרת עבודתה היא מסייעת בהדרכה והכוונה של פעילות הפרויקט הלאומי בשטח. היא מפנה זמן לשיחות עם בני נוער כדי לשמוע את דעתם על הפעילות הקיימת והצעות לשיפור. חרות פועלת מתוך תחושת שליחות, ומאמינה שכמו הקהילה האתיופית בכלל, היא נמצאת בארץ על מנת לתרום משהו ייחודי לחברה הישראלית. היא יודעת שיגיע היום שבו הקהילה האתיופית תהיה חלק בלתי נפרד ומשולב בחברה הישראלית, אך צפויה עבודה קשה על מנת להגיע לשלב זה. עבור חרות, עבודה זו שווה כל השקעה.
חזרה למעלה
אלימלך ממו
אלימלך ממו הוא מפקח של הפרויקט הלאומי באשדוד, אשקלון ושדרות. אלימלך עלה לארץ מגונדהר ב-1984 בהיותו בן 12 עם אביו ושני אחיו. אלימלך הלך ברגל מאתיופיה לסודן במשך שבועיים עם בני דודיו בדרכם לארץ. הוריו הצטרפו אליהם בסודן רק תשעה חודשים מאוחר יותר. אלימלך זוכר בבהירות את חום המדבר, ואת המחסור במי שתייה בדרך לסודן.
בסודן התרוצצו בני הדודים ממקום למקום על מנת לא להיתפס על ידי השלטון הסודני, שהיה מכה ומתעלל בפליטים אתיופיים. לאחר שנה של הסתתרות מפני השלטונות הצליח אלימלך להגיע לארץ. אימו ושלושה מאחיו נותרו בסודן, והגיעו ארצה כחודש מאוחר יותר.
אלימלך משקיע את כל כולו לסייע בשילוב עולים בחברה הישראלית. עבודתו להשגת מטרה זו באה לידי ביטוי בחייו המקצועיים ובפעילות התנדבותית.
אלימלך שירת כקצין תחזוקה בחיל האוויר בין השנים 1989-1992. עם השלמת השירות הצבאי, השלים אלימלך קורסים בפיתוח מנהיגות ציבורית, יחסים בינלאומיים ומעורבות קהילתית. הוא מסיים השנה תואר ראשון בחינוך במכללת אחווה.
לפני שהצטרף לפרויקט הלאומי, עבד אלימלך כמנהל מרכז הקליטה בגדרה, ולפני כן הועסק כמתאם תעסוקה בפידל, עמותה לשילוב וחינוך חברתי של יוצאי אתיופיה בישראל, ובמשרד הקליטה. בנוסף, הוא שימש כמתאם פרויקטים עבור תכנית ״האח הגדול״ של הסוכנות היהודית, וכמפקח בנושא דיור בשלושה מרכזי קליטה של הסוכנות.
אלימלך תמיד היה מעורב בפעילות התנדבותית. מעורבותו בשירות הציבור תמיד הייתה בתחומי החינוך, קליטת העלייה ופיתוח מנהיגות. אלימלך גם שימש כיו״ר ארגון ללא מטרות רווח שנקרא: ״פתיחת שערים״, המוקדש לשילוב נשים במעגל העבודה.
אלימלך נהנה להקשיב למוסיקת מסנקו, המבוססת על נגינה בלאוטה (כלי מיתר) עם מיתר בודד. בזמנו החופשי הוא משחק כדור-עף. אלימלך מתגורר באשקלון עם אשתו ושלושת ילדיו.
חזרה למעלה
