הסיפור של מולה
בקהילה
עיר: נתניה
סיפורה של מולה עובר דרך מגוון רחב של נופים. מכפר אתיופי יהודי קטן, לאחד ממהגרים רבים שהגיעו לישראל במהלך "מבצע משה", ולבסוף לבית ספר שם היא משמשת כמחנכת ומדריכה חברתית בתוכנית של סיוע לימודי והכנה לבגרויות של הפרויקט הלאומי. עבודתה של מולה תומכת בהתפתחות בריאה של נוער במצוקה. ספציפית, המסע שלה והסיפור שלה הובילו אותה לשנות את חייו של ילד בשם נועם, שנאבק באתגרים שעמדו מולו כדי להצליח כאתיופי בחברה הישראלית.
"האהבה והתשוקה שלי הן העבודה עם נוער אתיופי- ישראלי, לעזור להם להבין שגם הם יכולים להגשים את כל מה שהם חולמים. אני מרגישה שאני יכולה לתרום לבני נוער הכי הרבה, ושאני יכולה לשמש עבורם דוגמה אישית.
אני הגעתי בגיל 14. אני הצלחתי. אני בטוחה שגם הם יכולים."
מולה, כיום תושבת חיפה בת 31, גדלה בכפר גדול באתיופיה בשם אוזווא, שם חיה כמות גדולה של יהודים. היא הייתה אחת משישה ילדים. אביה של מולה נפטר כשהייתה בת חמש, אז אימא גידלה את המשפחה בעצמה.
ב1984, שני אחיה הגדולים ושני אחיותיה הגדולות של מולה התחילו את המסע הארוך והקשה מהכפר אל שבמחוז גונדר באתיופיה לכיוון סודן במהלך "מבצע משה". מולה נשארה עם אחיה הצעיר ועם אימה. בכפר היה בית ספר יסודי, שם למדה מולה עד כיתה ג'. אז, היא, אחיה ואימה עברו לאדיס אבבה בתקווה שיום אחד יתאחדו עם שאר המשפחה בישראל.
אחרי שש שנים, החלום שלהם התגשם. אחיה בישראל הצליחו לארגן דרכונים שנשלחו לאימה של מולה, למולה עצמה, ולאחיה הצעיר. בגיל 14, אחרי שש שנים של הפרדה- מולה ומשפחתה הגיעו לישראל.
מולה נשלחה לפנימייה דתית כמה חודשים אחרי שהגיעה לארץ. למרות שהתחילה את הפנימייה בישראל רק עם חינוך עד כיתה ג', היא סיימה את התיכון ב1995. היא עברה תוכנית הכשרה קדם- אקדמית ב1996, ואז התקבלה לאוניברסיטת חיפה, שם קיבלה תואר ראשון בחינוך ב2001. מאז שסיימה, מולה יצרה שינוי גם בהתנדבות וגם בעבודתה הרשמית בתוך הקהילה האתיופית- ישראלית ומחוצה לה. מולה עבדה בבית אבות, הדריכה הורים אתיופים-ישראלים על הצבת גבולות לילדיהם, ועזרה לילדים בבתי ספר יסודיים בשיעורי בית במועדונים אחרי הלימודים.
כיום, מולה היא מדריכה ומלווה חברתית של התוכנית לסיוע לימודי והכנה לבגרויות של הפרויקט הלאומי. היא עובדת בשני בתי ספר בנתניה. כמקצוענית מוכשרת, מולה מדברת אמהרית, עברית, ואנגלית באופן שוטף.
מולה מתארת את עבודתה כמאתגרת ומספקת מאוד. "אחד מההישגים הגדולים ביותר שלי הוא ההתעניינות הגוברת של ההורים בנעשה בבתי הספר. לפני כן, היה חיבור מצומצם ומוגבל מאוד בין ההורים לבתי הספר".
בעבודתה, מולה מחפשת דווקא את התלמידים "הבעייתיים" ביותר. היא במיוחד גאה בהתקדמות שנעשתה עם תלמיד כיתה ז' בשם נועם (שם בדוי). הנער בן ה13 לא היה מדבר בבית הספר. בית הספר החשיב אותו כ"מקרה אבוד" והציע לשלוח אותו למוסד חינוכי מיוחד. לפעמים היה הנער פורץ בהתנהגות אלימה.
מולה נפגשה עם אימא של נועם, והתחילה להבין את האתגרים הרבים של הילד בבית. היא התחילה להיפגש עם נועם על בקביעות, וראתה שאין לו חברים ושהוא נכשל בלימודים. מולה בנתה עבור נועם תוכנית עצמאית כדי לעזור לו לפתח כישורים חברתיים. אפילו פרטים קטנים כמו איך להיכנס לבית ספר ובאיזה צורה לשבת ליד השולחן בכיתה טופלו.
המהלך שלושת המפגשים הראשונים, נועם לא דיבר עם מולה. כל פעם שהיא הזכירה את המושג "משפחה: הוא היה בוכה. אחרי תקופה מסוימת, נועם התחיל לשתף מולה בתחושות וברגשות שלו. בסופו של דבר, אחרי פגישות רבות, נועם גילה למולה שיש לו אח שיושב בכלא. הוא התחיל להיפתח והורגש שינוי.
מולה ניסתה להגביר את המוטיבציה של נועם להצליח בלימודים. מולה דיברה הרבה על החשיבות של בית הספר. לאט אבל בביטחון, עבודתה המאומצת התחילה להשתלם. היא ראתה שנועם מגיע להישגים טובים יותר, ושהתנהגותו משתפרת. עדיין לא מושלם, הישגים קטנים בשגרה היו כמו הצלחות ענקיות בעיניה של מולה.
אז כשמולה הוזמנה לפגישת וועדה מיוחדת שתקבע את גורלו של נועם בבית הספר, והאם הוא יתקדם לכיתה ח' או יישאר כיתה או יחליף מוסד לימודי, מולה הייתה מוכנה. היא שאלה את המארגנת אם היא דיברה לאחרונה עם מורה של נועם, ואם הפגישה מבוססת על תפקודו והתנהגותו של נועם בעבר. כשנאמר לה שאכן על כך הפגישה מבוססת, מולה התעקשה שמארגנת הפגישה והמלווה מטעם בית הספר ידברו עם כל אחד מהמורים והמורות של נועם לפני הפגישה.
ובאמת, בפגישה שהייתה בנוכחותם של אימו של נועם, העובדת הסוציאלית של המשפחה, עובד קהילתי, מלווה בית ספרי ואחרים- המארגנת התנצלה.
"נראה שטעיתי כשארגנתי את הפגישה הזו", היא הסבירה. "לפי כל הדיווחים, נועם מתפקד בשיעורים. נאמר לי כמה הוא השתפר. אנחנו בהלם מוחלט ממה ששמענו".
מולו מקווה שנועם יסיים את לימודיו ואפילו ילך לאוניברסיטה. בנוסף, התוכנית לסיוע לימודי והכנה לבגרויות של הפרויקט הלאומי מספקת לנועם קבוצת למידה ותמיכה קטנה לאחר יום הלימודים. מולה ומדריך הנוער של התוכנית לסיוע לימודי והכנה לבגרויות מדברים על בסיס קבוע.
מולה לא עובדת רק עם נועם. בסך הכל היא עובדת עם כ-29 תלמידים בצורה אינטנסיבית אחד על אחד. העבודה הבית ספרית הרחבה שהיא עושה מקיפה שני בתי ספר שכוללים יחד כ550 ילדים אתיופים- ישראלים. היא מארגנת קבוצות להורים ובמיוחד מזמינה הורים שילדיהם חווים קשיים בלימודים. היא נפגשת עם שני קבוצות הורים פעם בשבוע למשך שניים עשר פגישות.
אכן, מולה תורמת באופן אדיר בתפקידה המקצועי. אבל העבודה נותנת לה בחזרה לא פחות: "האהבה שלי והרצון שלי הן העבודה עם נוער אתיופי- ישראלי, כדי לעזור להם להבין שגם הם יכולים להגשים את כל החלומות שלהם. אני מרגישה שלבני נוער אני יכולה לתת הכי הרבה, ואני יכולה לשמש להם דוגמה אישית. אני הגעתי בגיל 14. אני הצלחתי. אני בטוחה שגם הם יכולים".